רחמים וחמלה כלפי הבריות

אללה הנעלה אומר:ולא שלחנוך כי אם רחמים לאדם (הקוראן: 21:108)

וכבוד הנביא (עליו השלום) אמר: לא יעקרו הרחמים כי אם מהרשעים. (אבו דאוד\תרמדי)
כמו כן, אמר כבוד הנביא (עליו השלום): אללה לא ירחם על אלו שלא מגלים רחמים כלפי אחרים. (מוסכם)

שליח אלוהים עליו השלום סיפר לחבריו על אדם שהלך בדרך ונהיה צמא מאוד. הוא חיפש מים לשתות ומצא באר. ירד ושתה ממנה, וכשעלה, ראה כלב מתנשף ואוכל עפר רטוב מרוב צמא. אמר האיש: הכלב הזה צמא בדיוק כפי שהייתי. לכן ירד לבאר ומילא את נעלו במים, והחזיקה בפיו ועלה בחזרה לראש הבאר, והשקה את הכלב. ואלוהים הודה לאיש הזה בכך שמחל לו על חטאיו. אז שאלו חבריו של הנביא: הו שליח אלוהים, והאם אנו מתוגמלים על חסדנו כלפי בעלי חיים? ענה כבודו עליו השלום: עבור חסד עם כל יצור חי, ישנו גמול. (מוסכם)

אם תחפצו לרצות את אלוהים בשמים, התאחדו והיו לאחד כשני אחים מרחם אחד. האציל יותר מביניכם הוא זה המרבה לסלוח לאחיו על חטאיו יותר מאחרים, ודינו של העקשן שאינו סולח נחרץ הוא. (רוחאני קאזאין כרך 19 עמ' 14-15: קאשטי-א-נוח עמ' 12-13) 

העקרון שאנו נאמנים לו הוא שיש בליבנו חובה כלפי האנושות כולה. אם יראה אדם את בית שכנו ההינדו נשרף ואינו עוזר לכיבוי האש, מכריז אני נחרצות שאין הוא שייך אלי. אם מישהו מתלמידי, בראותו אדם מנסה לרצוח נוצרי, לא מנסה להצילו, מכריז אני נחרצות שאין הוא שייך לנו. (רוחאני ח'אזאין כרך 12 עמ' 25 ,סיראג'ון מוניר עמ' 26)