האיסלאם – דת גדולה היא. סוד גדולתה טמון התורה המושלמת והמוחלטת של הקוראן הקדוש ובעובדה שמייסד האיסלאם, אדוננו הנבחר מוחמד, (תפילת אללה עליו ושלומו), חווה דרך – חיים זו במלוא מובנה. כך, הוא נעשה הדוגמה החיה של דרך הוראותיו.
"חייו היו הקוראן".
לא הייתה כל סתירה בין דבריו של הנביא לדברי אלוהים. התגלותו הייתה טהורה, ללא כל השתקפות של מאוויים אישיים. הקוראן הקדוש מעיד על התגלות זו:
"הוא איננו בודה דבר מליבו. כל דבריו תואמים את ההתגלות האלוהית".
אין תימה איפוא, שהוא מוצג בקוראן הקדוש כדגם מושלם לכל האנושות בכל הזמנים. אלוהים הכל יכול
אומר בקוראן.
"נביא האלוהים, הוא-הוא דוגמה למופת בפניכם".
מבחר פסוקים בקוראן הקדוש, העוסקים בכמה היבטים חשובים בתחום האנושי, כבר פורסמו. לפניכם עתה, מבחר מסורות חדית', הקשורות לחייו של הנביא, (תפילת אללה עליו ושלומו), מעשיו ואימרותיו. לימוד מאמריו של הנביא, מספק לא כל-שכן תמצית לחיי היום יום של הנביא הקדוש, אלא אף לתפילותיו, מעלות המוסר התרומיות שלו וכן סגנון הטפתו.
למרות שכמה מסורות חדית' נכתבו במהלך חייו של הנביא, רובן ניכתבו כמאתיים שנה לאחר מותו. על-אף שרוב מסורות החדית' נאספו לאחר תקופה כה ארוכה, ניתן להחשיבן כמיהמנות מאוד מהטעמים שלהלן:
א. מאחר ודברי הנביא נתקבלו ע"י חסידיו בהערכה גדולה, הם למדו אותם מייד בע"פ. לאחר-מכן חזרו עליהם, מסרו אותם ודנו בהם פעמים אין-ספור.
ב. דברי הנביא נבלעו בלהט ובמסירות דתית לאין-קץ. כל סטייה ולו הקלה ביותר מדבריו המקוריים, נחשבה לפשע שיש למצות את הדין בעטיו בפני האלוהים. הדברים אותם אמר הנביא עצמו היו:
"גהינום יהא משכנו של האדם, שייחס לי דברים שלא אמרתי"
ג. כאשר אנשים סיפרו דברים אודות הנביא או מפיו לגבי אחרים, נהגו השומעים ללמוד בע"פ לא רק את התכנים אלא אף את שם מעביר המסורת ותכונותיו. צעד זה נעשה, על-מנת שאם יתעורר ספק בקשר לדברים, יוכלו להצביע על מקור – הדברים.
ד. הערבים התפרסמו בשל כושר-הזכרון המעולה שלהם, אפילו לפני הופעת הנביא. תדיר היה למצוא בקרבם אנשים שזכרו בע"פ מאה אלף פסוקי שירה ערבית או אף יותר. בנוסף לכך, נוהג נפוץ היה לזכור אילני-יוחסין. לאחר הופעתו של הנביא הקדוש, (תפילת אללה עליו ושלומו), הועלה מוסר חסידיו לדרגה גבוהה ביותר וכל נטייה להגזמה גונתה בתקיפות. בד-בבד, הושם דגש מיוחד בקוראן הקדוש, לא רק לגבי דבר-אמת, אלא גם לגבי אימות עדויות.
כתוצאה מגורמים אלו, יוחסה חשיבות מיוחדת למסורותיו של נביא האיסלאם הקדוש, שלא ידועה במערכות אחרות של איסוף כרוניקה היסטורית.
בתהליך איסוף אימרות הנביא, המלומדים המוסלמים פעלו תוך הקפדה רבה, ותשומת-לב ניכרת הוקדשה לדיוק, כך שאין שום אוסף של נתונים היסטוריים שיכול לעמוד בהשוואה לאוסף אימרות הנביא הקדוש של האסלאם. כל קשר בשרשרת המוסרים של מסורת ספציפית, מפורט בעובדות החשובות של החדית'. יתר על כן, חקר אופיים של המוסרים ומהימנותם, המתפתח לתחום מדעי בפני עצמו. כך נוצר מדע חדש הנוגע לחקר ולניתוח מהימנותן של מסורות החדית', לראשונה בהיסטוריה האנושית.
להוי ידוע לאותם קוראים אשר אינם יודעים רבות על האיסלאם, כי מתוך עשרות הספרים שניכתבו אודות החדית', שישה נחשבים לראשונים במעלה מבחינת חשיבותם על-פי מלומדים מוסלמים. הם ידועים כ"אל-צחאח אל-סתה" (כלומר – "ששת המהימנים"). רוב החדית'ים המוצגים באוסף קצר זה, נילקחו מתוך אותם ששה ספרים. להלן סקירה קצרה לספרים אלו וכן למחבריהם המלומדים:
צחיח אל-בוח'ארי:
ספר זה נחשב למהימן ביותר לאחר הקוראן. מחבר ספר זה, הוא מוחמד אסמאעיל מ-בוכארה, הידוע כ"אמאם בוח'ארי" (נולד ב-194 להגירה 816 לסה"נ ונפטר ב-256 להגירה 878 לס').
צחיח מוסלם: נחשב לשני בחשיבותו. חובר ע"י מוסלם בן אל-חג'אג'. יליד ניסאפור שב-ח'וראסאן (202-261 להגירה).
ג'אמע אל-תרמד'י:
השלישי בחשיבותו. מחברו הוא האימאם מוחמד אבן-עיסא, יליד תרמיד' (209-279 להגירה).
סונן אבו-דאוד:
הבא בתור בסדר החשיבות; חובר ע"י סולימן אבן אל-אשעת', הידוע כ"אבו-דאוד" (202-275 להגירה).
סונן אבן-מאג'ה:
החמישי מבחינת המהימנות. חובר ע"י מוחמד אבן-מאג'ה שמוצאו מהעיר המפורסמת קיזוין, הנמצאת ב- איראן (209-275).
סונן ניסאי:
השישי בחשיבותו; חובר ע"י מוחמד אבן-שועייב, המכונה "אל-ניסאי", על-שם העיר ניסאא" שב-ח'וראסאן (215-306 להגירה).
מווטא האימאם-מאלק:
מלבד "אל-צחאח אל-סתא" ("ששת הספרים המהימנים"), קיים חיבור נוסף מפורסם של אוסף מסורות, שקובץ ע"י האימאם מאלק. המחבר, מאלק אבן-אנס, נודע כ-אימאם מאלק; ספר זה איננו נכלל בקרב "אל-צחאח אל-סתא" שכן הוא נחשב לספר תורת-המשפט ברם, המסורות מצוטטות שבו מצוטטות בהקשר לדיון בסוגיות משפטיות. מהימנות המסורות המצוטטות במווטא של אבן- מאלק, יכולה להישפט ע"י העובדה כי כולן מאוזכרות ב"צחיח אל בוח'ארי" וב"צחיח מוסלם"; מעמדו של האימאם מאלק בין אוספי-החדית' הוא כה גבוה, עד כי הוא נודע כ"אימאם אל-מוחדת'ין" ("ראש אוספי המסורות") וכל אוספי המסורות
הקשר העמוק והאיתן בין מעשיו ודרך- הוראותיו, הותיר רושם שהטביע את חותמו על חסידיו. לאחר מותו, כאשר אשתו עאישה נשאלה אודות חייו של אדוננו הנבחר מוחמד, (תפילת אללה עליו ושלומו), תשובתה הייתה:
