הנבואה הראשונה (דברים, 19-18:18)

"נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם, כָּמוֹךָ; וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו, וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ. וְהָיָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא-יִשְׁמַע אֶל-דְּבָרַי, אֲשֶׁר יְדַבֵּר, בִּשְׁמִי -- אָנֹכִי, אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ."

*. כידוע, הערבים (בני ישמעאל) הם אחיהם של בני ישראל (בני יצחק). ידוע גם כי ישמעאל ויצחק הם בני אברהם אבי הנביאים (בראשית, 5-1:21,21-15:17)
*. "כמוך"; כפי שהיה משה נביא בעל ספר חוקים (התורה), כך היה הנביא מוחמד בעל ספר חוקים (הקוראן).
*." וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו, וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ." נבואה זו התגשמה בנביא מוחמד  אשר לא דיבר מעצמו, כי אם מאת אללה.
*. "יְדַבֵּר  בִּשְׁמִי" כל הסוּרוֹת (הפרשות) של הקוראן מתחילות ב "בשם אללה הרחמאן והרחום". כמו כן, הנביא מוחמד לימד את מאמיניו לא להתחיל דבר או מעשה כלשהו לפני שיאמרו: "בשם אללה הרחמאן והרחום".

הנבואה השניה (דברים, 3-2:33)

" וַיֹּאמַר, יְהוָה: מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ--הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ; מִימִינוֹ, אשדת (אֵשׁ דָּת) לָמוֹ.  אַף חֹבֵב עַמִּים, כָּל-קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ; וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ, יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ."

*."יְהוָה מִסִּינַי בָּא" מרמז על הופעת הנביא משה, עליו השלום, במדבר הר סיני.
*."וְזָרַח מִשֵּׂעִיר" מצביע על שליחות הנביא ישו, עליו השלום, בבית לחם- הרי שעיר.
*. וזה ש"הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן" אינו אחר מאשר הנביא הערבי הגדול מוחמד, עליו השלום. כידוע, פארן הוא השם הקדום של מחוז חיג'אז שבחצי האי ערב. וזה היה מוחמד אשר *."ֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ; מִימִינוֹ, אשדת": כאשר שיחרר את העיר מכּה הוא היה מלווה בעשרת אלפים קדושים, ומימינו ספר הקוראן.

הנבואה השלישית (חבקוק, 7-3:3)

" אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא, וְקָדוֹשׁ מֵהַר-פָּארָן סֶלָה; כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ, וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ.  וְנֹגַהּ כָּאוֹר תִּהְיֶה, קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ; וְשָׁם, חֶבְיוֹן עֻזֹּה.  לְפָנָיו, יֵלֶךְ דָּבֶר; וְיֵצֵא רֶשֶׁף, לְרַגְלָיו.  עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ, רָאָה וַיַּתֵּר גּוֹיִם, וַיִּתְפֹּצְצוּ הַרְרֵי-עַד, שַׁחוּ גִּבְעוֹת עוֹלָם; הֲלִיכוֹת עוֹלָם, לוֹ.  תַּחַת אָוֶן, רָאִיתִי אָהֳלֵי כוּשָׁן; יִרְגְּזוּן, יְרִיעוֹת אֶרֶץ מִדְיָן."

התנ"ך שוב מביא כמה תיאורים של הנביא המיועד ( קדוש, תהילה, נוגה, הוד, יצא רשף לרגליו וכו..) ומצביע על מקום הופעתו (הר פארן וארץ מדין) ואלה הם התיאורים של הנביא מוחמד וזה מקום הופעתו. ולא לחינם התיישבו היהודים בארץ ערב (בעיר מדינה) כדי לקדם את פניו של הנביא המיועד המוזכר בתנ"ך אשר הודו כסה שמים ותהילתו מלאה הארץ.

הנבואה הרביעית (ישעיה, 17-13:21)

" מַשָּׂא בַּעְרָב:  בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ, אֹרְחוֹת דְּדָנִים.  יד לִקְרַאת צָמֵא, הֵתָיוּ מָיִם; יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא, בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד.  כִּי-מִפְּנֵי חֲרָבוֹת, נָדָדוּ; מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה, וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה, וּמִפְּנֵי, כֹּבֶד מִלְחָמָה.  כִּי-כֹה אָמַר אֲדֹנָי, אֵלָי:  בְּעוֹד שָׁנָה כִּשְׁנֵי שָׂכִיר, וְכָלָה כָּל-כְּבוֹד קֵדָר.  וּשְׁאָר מִסְפַּר-קֶשֶׁת גִּבּוֹרֵי בְנֵי-קֵדָר, יִמְעָטוּ:  כִּי יְהוָה אֱלֹהֵי-י ישְׂרָאֵל, דִּבֵּר. "מַשָּׂא בַּעְרָב"

המערכה מתרחשת בארץ ערב.
"נודד" – הנביא מוחמד ידד והיגר מהעיר מכה לעיר מדינה כתוצאה מרדיפת הכופרים - קידר כלפיהם, אשר נשאו בפניו ובפני נאמניו חרבות נטושות וקשתות דרוכות. ההיסטוריה מלמדת גם כי שנה, לאחר מכן, הובסו הכופרים במערכת בדר הגדולה – "וכלה כל כבוד קידר (שבט קורייש ובני בריתם)".

 
הנבואה החמישית (שיר השירים,  16,11,10,9:5)

" 9 מַה־דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים; 10 דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, דָּגוּל מֵרְבָבָה׃ 11 רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז; קְוּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים, שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב׃ 16  חִכּוֹ מַמְתַקִּים, וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים;"

כל התיאורים שבפסוקים הנ"ל מתאימים להפליא לתארים של הנביא מוחמד. דודך – כינוי החיבה של מוחמד – חביב אללה.  דודי צח ואדום – צבע העור של הנביא מוחמד.        דגול מרבבה- הכוונה לעשרת האלפים קדושים שליוו את הנביא מוחמד ממדינה למכה (ראה הנבואה השלישית לעיל) ראשו כתם פז. קוצותיו תלתלים שחורות כעורב – אלה הם צבע פניו וצבע שערו של הנביא מוחמד. "וכולו מחמדים – מוחמד, זהו שמו של נביא של נביא ֵהאיסלאם.